הטקסט הנ"ל פורסם בעבר בקומונה סגורה בתפוז בתור תגובה לשאלה לגבי שורשי המסורת של השיטה שאני לומד, אבל מספר יותר על איך הגעתי ללמוד אצל מי שאצלו אני לומד היום.
פעם פעם, לפני שנים רבות, ביער פורומים רחוק מאוד, גרה לה קהילת אמני לחימה בשקט בשקט בפורום אליטיסטי ומכובד אי שם מעבר להרי IOL זכר צדיק לברכה השם יקום דמו. יום אחד מת מלך הIOL ובנו הנסיך הרשע ירש אותו. בנו הכריז על כריתת יער הפורומים כדי לבנות את מגדלי אקירוב.
בצר להם פנתה הקהילה למקום אחר. הם נדדו ונדדו עד שהגיעו לפרדסים של תפוז. שם מצאו קהילת אמני לחימה שהורכבה רובה ככולה משלושה ילדים מתלהבים בני 16 ובחור משונה אחד בשם בן טל שחר (אין מצב שזה השם האמיתי שלו, נכון?), מתלהב לא פחות.
ראו בני הקהילה כי טוב, וביקשו לחנות בתפוז. חנו להם והמשיכו בדיוניהם מטרם תקופת אקירוב. שלושת הילדים בני ה-16 גורשו על ידי בני הקהילה מכיוון שלא ידעו לכתוב ולא גילו כבוד כלפי המסורות העתיקות של הלחימה (שכוללות: לדבר חלש; לכבד את המאסטר על ידי קידה ותה; להביא תעודות שאמנות הלחימה שלך אכן שימשה את לוחמי הפוקימון האיומים ביפן של המאה ה-16). אך תושב אחד התעקש להישאר. כן כן. אותו בחור בעל שם בלתי אפשרי (אין מצב שזה השם האמיתי שלו, נכון?).
לוחמי המקלדת הוותיקים מIOL לא וויתרו, והחליטו לבדוק את אותו בן טל שחר בדרך הישנה והטובה: לבוא אל הדוג'ו שלו ולקרוא עליו תגר בקרב לחיים ולמוות. מכיוון שהיה קשה לבוא לדוג'ו שלו כי אין לו דוג'ו (כבר עלבון למסורת לוחמי הפוקימון, שעוד מיפן מתאמנים יחפים עם פיג'מות מפוספסות באולם ממוזג ועל גבי מזרני עמינח) ומכיוון שהיה קשה לקרוא עליו תגר בקרב (כי בינינו, אנחנו כבר לא כל כך צעירים, והאימונים האלה די גמרו לנו על הגב, ובכלל, חיכיתי שהוא יתקוף אותי קודם כי בסגנון שלי יש רק הגנות ומשתמשים בכוח של היריב) הם החליטו להילחם בו בדרך המקובלת: קרב מקלדות.הם המטירו עליו שאלות שפתחו דיונים ארוכי זקן והבהרות. והוא אכן לא היה כל כך מובן, אבל ללא ספק נחוש. תשובותיו היו לא מקובלות והוכיחו מעל לכל ספק שלא רק שהוא סתם פרחח קונג פו שבכלל לא יודע להילחם ברחוב, ובטח שלא ברחוב אבן גבירול, שזה איפה שאנחנו נלחמים כל ראשון וחמישי, אלא הוא גם נטול כל כבוד למסורת, נסורת וישורת. קאטות? לא הכי חשוב בעולם (עלבון למאסטר מפאנגימום!). גלגולים? אפשר גם על בטון (חוצפן! הכיצד לא על מזרן?) וגם במדרגות (הוא מטורף! נטול כל סף!). מה אתה בעצם מלמד? איך לרכוש כל יכולת (שטויות! הרי זאת סתם תרנגולת!) וללמוד איך ללמוד וללמד (טיפש! מאזדה לנטיס כבר יש?)
ואני, לוחם מקלדת ציני ולא תמים בכלל, קראתי את תשובותיו והתפלאתי מתו לתו. הרי… איוולת גמורה. אך יש מאחוריה מחשבה. ולפתע הרגשתי שגם אם אני לא מבין, יש משהו במה שאומר הבחור עם השם המשונה (אין מצב שזה השם האמיתי שלו, נכון?) ושיש הגיון מסוים, גם אם מאוד שונה משלי, בטרוף שלו.
ואמרתי לעצמי… יום אחד אני אלמד אצלו.ובדרך עברתי כל מיני ירקות. חלק אמרו לי רק תעשה את הפורם ותדע ללכת מכות. חלק אמרו לי תלך הרבה מכות אבל רק ככה וככה. חלק אמרו לי, אנחנו שיטה סודית מתקופת משה רבנו, ולימדו אותי איך לקשור בן אדם עם חבל ומסקינג טייפ (כי זה מה שכנראה היה למשה רבנו בתיק).
ואז הגעתי לשיעור ניסיון אצל בן טל שחר (אין מצב שזה השם האמיתי שלו, נכון?). ולמרות שהשיעור היה הסטנדרטי ביותר שאי פעם פגשתי, אפילו משעמם, שלא לומר לא מגניב בעליל, כי אני כבר יודע לבעוט ולהפיל ולהתאבק ואני הכי ריאלי וכבר נלחמתי ברחוב (לא אבן גבירול אמנם, אבל ביהודה המכבי שזה קרוב ויש שם קפה טוב לאללה)…
נשארתי.
וזה לא היה בגלל ההיסטוריה המסועפת. את זה כבר מכרו לי מכאן ועד לחדרה- מאסטרים כאלה ואחרים, שעשו ככה וככה, ונלחמו ככה וככה, וככה המציאו את קאטת הככה וככה, ובכלל ככה וככה, ובגלל שככה וככה אז אנחנו עושים היום ככה וככה. ולא רק מכרו גם אני קניתי, הרבה ובמשקל. נזירים לוחמים, ומאסטרים על גבי הרים רחוקים ומושלגים, והארה בשקל תשעים ותשע. וקניתי גם אלופי עולם בקרבות הכי הכי כאסח בלי חוקים אני מדבר איתך זה הכי תכל'ס לרחוב שיש עזוב אותך בוא ננגב חומוס. ולפעמים גיליתי, כשחזרתי הבייתה מהמכולת ופתחתי את השקית, שלא תמיד היה הר, ושהנזירים לפעמים שתו יין פה ושם, ושהכי תכל'ס לרחוב לא מנגב חומוס אלא את הראש שלי במזרן העמינח היוקרתי (חלאס, לא חבל?), וזה שמדבר הרבה על להשתמש בכוחו של היריב מתעצבן אם אתה מתנגד כי זה לא לפי הטכניקה ומה אתה עושה לי צרות בכלל כי הגעתי להארה לא אני לא מתעצבן בכלל זה פשוט כדי להראות לך איפה אתה טועה.
וזה גם לא היה בגלל הערצתי הבלתי מסוייגת לבן טל שחר (אין מצב שזה השם האמיתי שלו, נכון?). האמת, יש אנשים אחרים שאני מעדיף להעריץ בזמני הפנוי. ושלא תחשבו שלא הערצתי. הערצתי מורים כמו שילדה בת 16 מעריצה את ריאנה או נינט (לפני התקליט האחרון). את הנזיר המואר ששולט בגופו באופן מושלם, ואת הסמוראי הזקן שלא רק עושה קאטות אלא גם נלחם חזור ולחום ברחובות תאילנד האלימים, ואת ח., או סגן אלוף ח. בשבילך שפוך 20 כשאתה מדבר עליו, שנפצע חמש פעמים במלחמות ישראל ויודע להרוג מישהו רק בצעקה.
זה היה בגלל שהרגשתי שאני לומד משהו אמיתי. נרחב בטירוף. עמוק. שונה ממה שהורגלתי אליו.
אז תכל'ס, בשבילי כל היתר זה אקסטרה. וזה לא שאני לא מעריך היסטוריה- אומר לך את זה מישהו שלמד היסטוריה (ולא סתם היסטוריה, אלא כזאת שעושים ברחוב, יעני תואר שני וכאלה, הכי הכי תכל'ס פרקטי לפנים) ואפילו מעריך ונהנה מההתעסקות הזאת. וכמישהו שלמד אני יודע גם כמה המציאות ההיסטורית שנויה במחלוקת, פעמים רבות על עובדות פשוטות למדי. כולם מסכימים על משהו, ופתאום אתה בודק קצת ואופס… לא בדיוק נכון.
אתה מעלה שאלות מצויינות בנוגע להיסטוריה של השיטה. זה אחלה. זה גם יכול לעזור להבין דברים מסויימים בה. אבל עבורי, לפחות, זה בוודאי לא העיקר (לפחות לא כרגע). באמת, מצידי זה בסדר גם שבן טל שחר (אין מצב שזה השם האמיתי שלו, נכון?) המציא את השיטה.
